שמא נ' סולל בונה בנין ותשתית בע"מ ואח'

פסק דין

עסקינן בתובענה אשר כוללת בחובה שתי תאונות אותן עבר התובע במהלך עבודתו בחברת סולל בונה בשנת 2002.

באשר לתאונה הראשונה לא טען התובע להיוותרות נכות כלשהיא.

בתאונה השניה לאחר שהצדדים טענו טענותיהם והביאו ראיותיהם קבעתי כי הנכות הרפואית הינה 9.75%.

ציינתי, כי החלטה זו אין בה כדי להכריע בעניין הנכות הפונקציונאלית אשר לגביה כל צד טען את טענותיו במסגרת סיכומיו ובמסגרת הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט.

כמה מילים על מהימנות.

קראתי את פרק ב' בסיכומיו של ב"כ הנתבעים ויש לומר כי דבריו לא נאמרו בעלמא. סבורני, אם כי לא ברמת העוצמה אשר הנתבעים מייחסים לתובע, ניסה אחרון להציג בפני בית המשפט ולפני המומחים אשר בדקו אותו, מצגות רפואיות אשר אינן הולמות את מצבו לאשורו.

נראה לי כי מגמת העצמה של הנכות עצמה וההיבט הפונקציונאלי שלה עברו את גבולות הטעם הטוב, כך שגם אם בית המשפט יסבור כי אם הנכות הרפואית אינה משקפת נאמנה את הנכות הפונקציונאלית ודאי שנכות זאת אינה ברמה הנטענת על ידי התובע.

בבוא פרק אדון בסוגיה של הנכות הפונקציונאלית:

התאונה הראשונה:

בתאונה הראשונה מעורבים 3 גורמים, התובע, מעסיקתו חברת סולל בונה, ונהג מטעם תעבורה אחזקות בע"מ.

ב"כ הנתבעות טוען למלוא האחריות של הצדדים השלישיים והעובדה כי התובע בחר שלא לתובעם עומדת לו לרועץ, בעוד התובע עצמו טוען לאחריות הן של הנתבעות והן של הנהג עצמו, אם כי לא תבע אותו או את חברת תעבורה באופן ישיר.

סבורני כי סוגיה זו הינה כה קשה כפי שמנסים הצדדים לטעון בפניי.

אין חולק כי בדבר האחריות המושגית של עובד כלפי מעבידו. השאלה האחת שנשאלת היא האם במקרה דנן קיימת גם אחריות קונקרטית. אומנם, לא כל מקרה מוכר כמקרה אשר יש בו כדי ליצור אחריות קונקרטית של המעביד אך במקרה דנן סבורני כי אחריות קיימת הן של הנתבעות והן של הצדדים השלישיים. מהתרשמות מהדברים אשר הוצגו בפניי נראה לי כי שיטת העבודה אשר הונהגה הינה שיטה פסולה מיסודה ומסוכנת והעובדה היא כי הביאה לתאונה אשר בעבודה סבירה היתה נמנעת.

מתיאור העבודה באופן כללי לא היה חולק כי לאחר מס' שימושים מתנתק הכבל "מהאלמנט" בקלות, ובמשיכה קלה, זאת בשימושים ראשוניים אך ככל שהעבודה מתמשכת יש למשוך ולהפעיל כוח, זאת הסביר גם מר יעקב שחר, העד מטעם הנתבעות.

נראה לי כי אם נקודה זו היתה ידועה ובטוחני כי היתה גם ידועה לסולל בונה באמצעות האורגן שלה מר יעקב שחר, מנהל הפינוי והעמסות בסולל בונה במועד התאונה, הרי ביודעין שלחה סולל בונה את התובע לעבודה אשר רמת הסיכון שלה גבוהה הרבה יותר מאשר היכולת למנעה באמצעים קלים ודלי תקציב.

בהתנהלות בין הצדדים סבורני כי במערכת היחסים בין התובע לנתבעת האחריות היא מלאה של סולל בונה, ובין סולל בונה וחברת תעבורה אשר היא זו אשר היתה גם מודעת לסכנה בעבודה אשר הונהגה על ידי חברת תעבורה על ידי שימוש באמצעים פרוביזורים כגון קרשים על מנת לייצב את העגלה, וכן, חוסר תשומת לב לסיכון הרב של המטען הכבד אשר מונח אצלו חובת השיפוי של תעבורה את סולל בונה היא של 80% מכל סכום נזק אשר יפסק, באשר לתאונה הראשונה.

הנזק בתאונה הראשונה:

אין טענה לנכות באשר לתאונה הראשונה.

המל"ל אכן אישר לתובע תקופה של אי כושר בת 30 יום. אין בידיי כל אינדיקציה לפרק זמן ארוך יותר.